נשאלתי איך לא כתבתי מילה על רומא, תשובתי היתה שפשוט אני עדיין שם ועצם העובדה שגופי נמצא בישראל אינה מעידה כי שבתי לארצנו הקטנה.
כבר בטיסה כאשר הבחור ליד הוציא מהכיס סטיפת שטרות של מאה אירו ולא הסכים לחלוק עימי אפילו בקצת הבנתי שאנחנו כבר לא בקנזס…
הבטיחו לנו ישראייר קיבלנו צינור חלול של ארקיע עם טייס מבולבל שלא היה סגור אם הוא טס בישראייר או בארקיע, הבטיחו מונית ביציאה ובתמורה קיבלנו מסע. לבסוף מצאנו את המונית שהזמנו מראש בארץ (כן, הצליחו לדחוף לנו שנגיע מאוחר בלילה, לא תהיה רכבת…ידי ידי בלה בלה) היינו חרדים כל הדרך אל המלון פן יעצור נהג המונית לפתע במלון חשוך אל, לרגע החסרתי פעימה כאשר המונית נעצרה צמוד למבנה שדמה בצורה מחשידה לתמונה באתר.
הפסקת דמיון קצרה - כביש מהיר, מקום שומם, צמחיה עבותה, גרפיטי על הקירות ותמהונים מסתובבים ברחובות. סוף הדמיון. הטלפון כבר היה ביד וה- send ל669 היה מוכן ללחיצה. המשכנו לנסוע עוד כ-20 דקות ותחושת רוגע נחתה כאשר הוא התחיל להסתובב סחור סחור במרכז העיר (התשלום נסגר מראש) .
מסע הכומתה התחיל ביום שישי בהשכמה מוקדמת וצעידה אל הואתיקן, האפיפיור היה עסוק מדי להיפגש עימנו והשומר סירב לאשר לנו נסיעה בפופמוביל, הבלגנו והסתובבנו אחורה בשאת נפש, אנחנו לא נוותר ונראה לו מה זה. על אפם וחמתם נצלם את ציוריו של מיכאלנג'לו למרות האיסור החמור..
קפלה סיסטינית
טיפסנו במדרגות אינסופיות, נלחמנו באריות הקולוסיאום וזרקנו מטבעות למזרקה, צילמנו 300 תמונות, היינו בפיאצות ושתינו קפוצ'ינו, אכלנו פיצה, קינחנו בGiolitti, סיירנו בשווקים והעמדנו פני תמימים בכניסה לאתרים.
אך הכל התגמד לו כשמיקה אמרה כן..
Arrivederci
הג'ינג'י
אח…. איזו רומנטיקה… בטח לא למדת ממני
לא… מיסטר שכחתי את הארנק בפגישה הראשונה
אח… גי'נג'י גם אתה נפלת ??……..סתם המון מזל טוב ,אושר ועושר (למרות שהוא לא חלק איתך את היורו)
לא זכור לי ששילמתי עליך… אבל גם ככה לא היה צורך באוכל. האוירה הספיקה וזה היה בחינם.
חוץ מזה, אני חייבת להגיד שזה היה אבירי מאוד מצידך שלקחת אותי לרומא על חשבונך…
על חשבוני? את משוגעת…….
על חשבוני? את משוגעת…….
זה לא הפך להיות על חשבונכם המשותף?